פסק-דין בתיק עת"א 43372-05-12

העותר נושא מאסר שני בן 40 חודשים בגין קשירת קשר לפשע, עבירות בנשק, שוד מזוין וחבלה בכוונה מחמירה. הרשעתו הקודמת, שהביאה למאסרו, היתה בגין עבירות סמים, החזקת אגרופן וסכין, ועוד. בהחזקת אגרופן וסכין שלא כדין אנו רואים, בהקשר הנוכחי, עבירת אלימות, גם אם לא נעשה בהם שימוש. החזקה בהם מצביעה על מסוכנותו של העותר, שהרי מיהו שמחזיק כלי משחית שכאלה, אם לא על מנת שישמשוהו לעת מצוא.

את העבירות שהביאוהו למאסרו השני עבר העותר בטרם חלפה שנה אחת מיום ששוחרר שחרור מוקדם על תנאי, משמע ניתנה בידו הזדמנות לשוב למוטב, אלא שהוא בחר, כאמור, תוך זמן קצר, ליטול חלק בשוד מזוין בצוותא. אגב כך נציין, כי אין בידינו לקבל את עמדת הסניגור המלומד, לפיה חלקו של העותר בשוד היה פעוט, בשל כך ששהה מחוץ למקום השוד והמתין לחבריו. לא רק מנקודת המבט המשפטית, שרואה בו מבצע בצוותא של עבירת השוד, חמור חלקו כחלקם של חבריו, כי אם גם משום שאין אנו רואים הבדל של ממש בחומרת חלקו כמי שהמתין מחוץ למקום השוד, לעומת מי שנכנסו למקום השוד.

על כך נוסיף, כי מידע מודיעיני חסוי בו עיינו, ובו ידיעות המשתרעות על פני תקופה ארוכה, מצביע על אדם בעל דפוסים עברייניים, דבר המחזק אותנו במסקנתנו אודות מסוכנותו.

מכל הדברים הללו הגיעה הועדה לכלל דעה, כי העותר מסוכן לציבור, ובדעה זו איננו רואים חוסר סבירות קיצוני. אדרבא, לפי כל הטעמים עליהם עמדנו למעלה, גם דעתנו היא, כי שחרורו עשוי לסכן את שלום הציבור. על כך נוסיף, כי בתכנית הפרטית שהציג העותר אין כדי לאיין מסוכנותו זו, לאחר שבחנו את תוכנה.

העותר ביקש לשכנע, כי חברו למעשה השוד שוחרר, ולכן יש לנהוג גם בו באותה אמת מידה. ובכן ההחלטה שהורתה על שחרורו של השותף לא עמדה בפני הועדה, כיוון שניתנה לאחר הדיון שנתקיים בעניינו של העותר. מכל מקום, עיון בהחלטה הנוגעת לשותף מגלה, כי אף שגם השותף הינו בעל דפוסי התנהגות עברייניים (היה לו זה מאסרו השלישי), הרי שניתן לראות הבדלים אחדים, שאפשר והם שהביאו את הועדה שדנה בעניינו של השותף לשחררו. בתוך כך נוכל למנות את העובדה, כי בניגוד לעותר שלפנינו - בעניינו של השותף לא היה מידע מודיעיני שהצביע על המשך מעורבותו בפלילים במהלך מאסרו. נוסף על כך עמדה לנגד עיני הועדה שדנה בעניינו של השותף עמדתם של גורמי הטיפול, ממנה עולה כי השותף מודה בחלקו בביצוע השוד, וחש כי עבר שינוי בחייו. הועדה התרשמה מחוות דעת זו של גורמי הטיפול, ונסמכה על התרשמות בלתי אמצעית מן השותף ומחוות דעתו של ד"ר שני, כי ניתן להאמין לו ולסמוך עליו, וליתן לו הזדמנות להשתקם. ולכן, "לא בלי לבטים", החליטה לתת לו הזדמנות לחזור למוטב, והורתה על שחרורו על תנאי.

יוצא אפוא, סיכומם של דברים, קיימים הבדלים של ממש בין העותר לשותפו, ומכאן שאין לנו ללמוד גזירה שווה משחרורו של השותף לענייננו, באשר העותר שלפנינו עשוי בהחלט לסכן את שלום הציבור אם ישוחרר, ואת ההזדמנות לשוב לדרך המוטב הוא דחה בידיו שלו, עת נטל חלק במעשה שוד מזוין בטרם חלפה שנה מאז שוחרר שחרור מוקדם על תנאי.

סוף דבר, משום כל הטעמים הללו אנו דוחים את העתירה.

<#4#>

ניתן והודע היום כ"ב סיון תשע"ב, 12/06/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי: איתי בהלול-גור התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: